ב. האומנם "ספרות מינורית"?

כמוזכר עוד בראשית דבריי , חומר למחשבה הגיע אלינו גם מצדם של דלז וגואטארי , בדמות ספרם קפקא , לקראת ספרות מינורית . חומר למחשבה כי הנושא הנחקר , היריעה ההגותית הנרחבת ותעוזתם הנודעת של המחברים אינם יכולים שלא לעורר סקרנות ולגרום להפשלת שרוולים רבתי . אלא שלמיטב שיפוטי , חומר זה הוא גם סיבה לדאגה : ככלות הכול , איני רואה מנוס מלקבוע שהמודל התיאורטי הכולל , הגם שבהקשר חוץ ספרותי ניתן אולי לבחון אותו ולהתמודד עמו כשלעצמו , גבר ביד רמה על מושאו ומושא זה , קרי קפקא וספרותו , נעשה לנושא הדגל של תזה פילוסופית ופוליטית מובהקת . המהלך הזה מזכיר היטב את התקופה שבה , בתגובה לסטרוקטורליזם " הבורגני" כביכול ( וייתכן שמבחינת המחברים , זה כלל גם את תמידותה של ההגות הפרוידיאנית , ( בצבצה בצרפת , בחוגים אקדמיים לפחות ולזמן קצר , תפיסה שנקראה "הביקורת האידיאולוגית" ותכליתה היתה לחתור תחת כל מילה טרייה וכל משפט רענן כדי להראות ש"הכול פוליטי" ושבתוככי כל יצירה מסתתרים מאבקי מעמדות ומנגנונים רעיוניים . אלא שבתוך ההקשר האידיאי הזה ( הבעייתי כשלעצמו , ( המחברים ביצעו מהלך מפליג משל עצמם : המושא המחקרי כולו ( ...  אל הספר
כרמל