א. מישור הדמויות

אני מבקש להעלות תזה כפולת פנים . פן ראשון . מבחינה המסגרת המרחבית והתיאורית ומבחינת תפקודן , הדמויות מהוות ייצוג מטפורי של רשויות האני בשעה שהן מתעמתות ביניהן וחושפות את סתירותיהן הפנימיות . פן שני : בד בבד ובניגוד לכך , נמצא בכל דמות שניות , כפילות , משמע מעבר ממהות למהות בלא כל חציצה , ופירוש הדבר שמי שתפקד למשל כ"סתמי" בשלב מסוים עשוי לתפקד בצעד הבא כ"אני" וכד' - הכול בהתאם לנקודות התצפית השונות שתיבחנה . אך אין זו כי אם סתירה מדומה , עיונית , המתיישבת היטב ברגע שאנו מעמידים את הסיפור כולו במסגרת הלא מודע . ראשית , מפני שאין הלא מודע מכיר בסתירות ( לפי פרויד , זו תכונתו הבסיסית ביותר ) ואם אכן הטקסט מחובר אליו כמשוער , כי אז הוא יכול להכיל סתירות בלא שיהיה סתור בפני עצמו . שנית ובכל מקרה , תכונה זו של אחדות ושניות גם יחד אופיינית לעבודת החלום כהבנתו של פרויד , . 1967 ) , chap . VI : "Le travail du reve " , pp . 241-432 Sigmund Freud , [ , 'interpretation des reves , Paris , P . U . F ., 1973 ( 1926 , תהליך הנוטה ליצור גיבושים מפתיעים לרוב בין מרכיבים מרוחקים או זרים לכאורה ( עיבוד ,...  אל הספר