— מתקן לחימום ששמו גזור מן המלה איר או ניר , היינו אש ( השווה יש' לא , ט , ( והעשן והאש הם מסימניו הבולטים ( בר' טו , יז ; תה' כאץ . ( התנור שימש לאפיית לחם ( וי' כו , כו ; וע"ע לחם ) ומיני מאפה אחרים ( וי' ב , ד ; ז , ט . ( התנור היה עשוי חרס וכאשר נטמא היה דינו כדין כלי חרס אחרים : וכל אשר יפול מנבלתם עליו לטמא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ( וי' יא , לה ; והשווה פס' לג . ( דרך כלל לכל משפחה היה תנור בחצר ( השווה שמ' ז , כח , ( והזדקקות לתנור זר נחשבה כסימן של מחסור וקללה ( השווה וי' כו , כו , ( אבל גם נמצאו יישובים שבהם רוכזו התנורים באזור אחד כדי שעשנם יינשא עם הרוח מן היישוב והלאה . בירושלים היו תנורים מרוכזים ליד אחד ממגדלי העיר , מגדל התנורים ( נחמ' ג , יא . ( בחפירות שונות בארץ נתגלו מתקנים רבים לבישול ( כיריים ) ולאפייה ( תנורים ; וע"ע מלאכה , ב . ( 3 , אלא שאין בידנו כיום להבחין ביניהם בוודאות שכן מרובם נותרו רק הבסיסים . רוב מתקני החימום הללו עשויים טין עבה בלתי צרוף ולעתים צופו בשברי כלי חרס מסוגים שונים , שנועדו
אל הספר