1. תמר, וגמר.

— [ א ] מאילני המאכל החשובים של אזורי העמקים בארץ ישראל בימי קדם , וכן במיסופוטמיה ובמצרים . על חשיבותו מעידים בין השאר השמות הגיאוגרפיים והפרטיים הקשורים בתמר ; וע"ע בעל תמר ; דקלה ; עיר התמרים ; . 2 תמר ; . 3 תמר . התמר כאילן הגדל בנאות מדבר מוזכר בזיקה לחניית בני ישראל באילים ( ע"ע ) ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ( שמ' טו , כז ; במ' לג , ט . ( על דבורה הנביאה נאמר שהיתה יושבת תחת ו 2 ?* ר דבורה ( שופ' ד , ה . ( יואל ( א , יב ) מזכיר את התמר בין עצי הפרי שיבשו אחרי שהארבה אכלם . כפות תמרים נזכרו בין ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות ( וי' כג , מ , ( ובימי נחמיה אף התקינו את הסוכות בעלי תמרים ( נחמ' ח , טו . ( התמר הוא אילן יפה ורענן , והמשורר מדמה את הצדיק לתמר : צדיק כתמר יפרח ( תה' צב , ןג ) ובשה"ש מדמה האוהב את אהובתו לתמר ( ז , ח ט . ( התמר היה נושא אהוב באמנות של המזרח הקדמון , ושימש בכל התרבויות של המזרח הקדמון , אם בצורה טבעית או מסוגננת . בדברי ירמיהו מוזכר ו 91 ר מקשה ( יר' י , ה . ( ובתיאור מקדש שלמה הוזכרו תמ 1 ר 1 ת כעיטור עיקרי עם כרובים , אריות ופטורי ציצים ( מל"א...  אל הספר
מוסד ביאליק