— שם העצם תועבה בא במקרא 116 פעמים וצורות הפועל משורש תע"ב 23 פעמים ( אבל יש אומרים שהפועל נגזר מן השם , והשורש האמיתי הוא יע"ב הדומה לשורש עי"ב , בעברית כגון העיב , אילח , הכתים . ( על משמע הפועל אפשר לעמוד גם מן הפעלים המקבילים בלשון השירה , כגון : שנא ( עמ' ה , י ; ו , ח ; תה' ה , ו ז ; קיט , קסג , ( עקש ( מי' ג , ט , ( שקץ ( דב' ז , כו , ( חרה אף ( תה' קו ^ הפך ב ( איוב יט , יט , ( לחשך ר 1 ק ( איוב ל , י , ( השחית ( תה' יד , א = נג , ב . ( מזה יוצא שתועבה משמעה דבר נאלח , שנוא , משוקץ . ייתכן , כפי שמניחים האנתרופולוגים , שהכוונה המקורית היא לכל דבר חורג , לכל מה שמפריע לסדר החיים ומתנגש בו , בלא הבדל אם זה נמצא בתחום שבין אדם לחברו ( מוסר ) או שבין אדם למקום ( פולחן . ( משמעות כללית כזאת עולה גם מההזכרות של תועבה במקרא . מצד אחד אנו מוצאים בשכבה הקדומה ביותר של הסיפור המקראי את הביטוי תועבת מצרים ( בר' מו , לד ; שמ' ח , כב ; השווה בר' מג , לב ) לציון המנהגים השנואים על מצרים , ובשירה הקדומה ( דב' לב , טז ) תועבה היא כינוי גנאי לאלילים ( . ( 'ץךים מצד שני , בשכבות הקדומות של ספרו...
אל הספר