שר.

— ( א ) תואר לבעל שררה , הבא לעצמו ( תכופות , ( או בצירופים כגון : שר צבא ( בר' כא , כב ; ועוד , ( שר אלף ( שמ"א יח , יג ; ועוד , ( שר עיר ( שופ' ט , ל ; ועוד . ( על תפקידיהם ומעמדם של שרים למיניהם ע"ע פקידות . גם בפיניקית ובתדמורית ( פעם אחת , ( מציינת המלה שר בעל שררה או בעל מעמד נכבד , אבל לא את המלך . הצירוף שר שלום ( יש' ט , ה ) אינו ברור , ואולי אפשר להשוות אליו את הצירוף שר קדש , שהוא כינויו של האל אשמון ( בפיניקית . ( בתדמורית מכונה שמש : שרן רבא . ויש לראות בצירופים אלו שימושי לשון קדומים שבהם יש למלה שר משמעות של מלך , באכדית . sarru אין ודאות אם אפשר לקשור את המלה שר בעברית לאכדית , sarru היינו מלך . מקורו של העיצור s במלה J sarru S ( לפי שיטות סימון אחרות s או s , ( s 4 הפכה בעברית ה . אם נרצה להניח קשר בין שר sarru ^ צריך יהיה לשער שהעברית שאלה את המלה מאכדית בהקבלה פוניטית . עוד אפשר שהמלה שאולה ממצרית סר , שמשמעה אציל , פקיד  אל הספר