בין הנשגב לאירוני דרכי עיצוב של דגמים ריאליסטיים ב"חגיגת קיץ"

וצלחת פי איש ב . ק ? ף עושה בחליצה שפטים ( מתוך ( "חגיגת קיץ" א " חגיגת , "קיץ שהיא יצירתו השירית האחרונה של אלתרמן , נתפרסמה , 1965-3 תשע שנים לאחר הופעת "עיר . "היונה בעשור האחרון לחייו התרכז אלתרמן בעיקר בכתיבת מחזות - מדיום שנמשך אליו מתחילת יצירתו . ביטוייה של משיכה זו היו שונים : תרגום מחזות , מודרניים וקלאסיים ( ראסין , מולייר , שקספיר ) וכתיבה לבמה הזעירה : , "מטאטא" "לי-לה לו" ועוד . גם שיריו הליריים , לרבות "כוכבים , "בחוץ משקפים את משיכתו למדיום הדראמאטי / ואולי אין זה חסר ענין כי גם הדברים שנשארו בעזבון הם בעיקר קטעים של מחזות בלתי גמורים . גם בשירה עצמה מבקש אלתרמן לפרוץ את מסגרות הז'אנר הלירי באותן השנים . המשיכה אל הפרוזה , המתגלית כבר ב"עיר , "היונה הולכת ומתחזקת . ביצירתו השירית האחרונה מבקש המשורר לא לנגן בכלי אחד אלא בכלים רבים ומגוונים , בתזמורת שלימה . מבחינה זו " חגיגת קיץ" היא בלי ספק היצירה ההטרוגנית ביותר בכל קובצי שירתו : פסיפס המורכב מפרוזה חרוזה , שירים שקולים , פליטונים , שירים בחרוז לבן , מיכתמים , שירי הגות , חידות , משלים , אמבלמות . מצד המיבנה , הצירופי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד