המאמין באלוהים ביום הדין אינו פוגע בשכנו ונוהג בתשומת לב ובאהבה . סאהי אל בוכארי בביקורי בטהראן אני הולכת לעתים קרובות למסעדת אזארי בדרום העיר , בקרבת תחנת הרכבת . היא דומה משהו לטריטוריה איטלקית , ובצהריים בימי חול סועדים בה בעלי חנויות והעובדים ברובע . הם מגישים דיזי משובח , תבשיל כבש עם תפוחי אדמה ועדשים , בצלחת אבן עם כף גדולה , וכל אחד מפזר בעזרתה את התבשיל בצלחת על האורז , או שם אותו בתוך לחם . בימי חג ובערבים מבקרים בה זוגות צעירים , מתיישבים על שטיחים , המלצרית מביאה מגש מתכת גדול עם תה , קוביות סוכר ונרגילה . הזוגות משוחחים , מקשיבים לשירים סנטימנטליים פרסיים ומתבוננים בעשן הלבן בצורת חרוט שהולך ונמוג באוויר . לאחרונה ראיתי באזארי יותר ויותר נערות שותות תה בגפן , או עם ידידה . לפני כמה שנים תופעה זו לא הייתה עולה על הדעת . אין זה רובע בורגני שבנותיו טסות לדובאי פעם בחודש כדי לקנות צעיף של הרמס או משקפי שמש של דולצ'ה וגבנה . זהו רובע מסורתי שהנשים צועדות בו ברחוב במרחק שני צעדים אחרי הבעל , וכשהוא פונה אל אשתו בציבור הוא קורא לה אם הבנים . לקרוא לנשים בשמן נחשב למעשה פרובוקטיבי...
אל הספר