1. רשף.

- השם רשף מציין בכל התעודות של המזרח הקדמון שמחוץ למקרא את שמו הפרטי של אל כנעני אבל קביעת משמעותו במקרא נתונה בדיון . ' ( א ) תרגומי המקרא העתיקים חשבו רשף לשם עצם כללי וניחשו את מובנו בכל כתוב וכתוב על פי הקשרו . כן כבר נהג תרגום השבעים . הלשון : לחומי רשף ( דבי לב'כד ) עורר את האסוציאציה של הרוגי חרב שהם מאכל לעוף השמים' ועל כן ניתרגם כאן אכולי עוף , ( 6 pvi <;) ואותה אסוציאציה נתבקשה בכתוב : ובני רשף יגביהו עוף ( איוב ה'ז ) וגררה את התרגום : בני עוף טורף de-ccov ) או . ( veoaaot 5 e yvnoc , רשפיה רשפי אש ( שה"ש ח'ו ) ניתרגם , 7 tepi 7 tT 8 pa nvpoq 7 tepi 7 cxEpa amr \ q לשון מוקשה וכנראה פירושו המילולי : חלקיה העפים' חלקים עפים של אש ( ניצוצות . ( בכתוב : ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ( תה' עח'מח ) ניתרגם רשפים כלשון אש , nup ) והשווה שמי ט'כד ) ובכתוב : שמה שבר רשפי קשת ( תהי עו'ד ) כלשון עוז הקשת . ( Kpdtoq ) לשיאו הגיע חופש התרגום בכתוב : ויצא רשף לרגליו ( הבי ג'ה ) שבו נתבאר רשף כסנדל ברגלי הי  אל הספר
מוסד ביאליק