1. רקם.

— ( א ) אחד מחמשת מלכי מדין שהרגום צבאות ישראל בהנהגת פינחס בן אלעזר ( במי לא'ח ; יהוי יג'כא - . ( ( ב ) מבני חברון ואבי שמי ( דה"א ב'מג מד . ( קליין קישר את רקם בן חברון' היינו משפחה הברונית' עם רקם שבארץ אדום' ולדעתו אין רקם אלא שמה של משפחה הברונית שהלכה לרקם שבאדום , ומקצת בניה שבו משם ונושבו במעון ובית צור' צאצאי קומי ( פסי מה . ( אבל דעה זו דחוקה' ונראה שרקם הוא שמה של אחת מארבע משפחות שישבו בחברון בזמן מן הזמנים' ושעליה התיחסו יושבי מעון ( ע"ע ) ובית צור ( ע"ע - . ( ( ג ) בדה"א ז'טז יז נאמר : ותלד מעכה אשת מכיר בן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שרש' ובניו אולם ורקןם . ובני אולם בדן' אלה בני מכיר בן מנשה . מן הכתובים עצמם לא ברור אם אולם ורקם היו בני גלעד או בני פרש' ושמא היו בני שרש . בתרגום השבעים חסר השם רקם' וכנראה נשמט . לפי שרקם זה הוא ממשפחות מנשה שבעבר הירדן המזרחי ' והוא קשור במעכה' כנראה בממלכת מעכה הארמית שבצפון עבר הירדן' סבור היה קליין שיש לקשור אותו ברקם או הרקם המוזכרת במשנה ( גיט' א' א ) כשוכנת בגבולה המזרחי של ארץ ישראל' והנחשבת כבר חוץ לארץ ( לדעת מזר הכוונה ברקם של המ...  אל הספר
מוסד ביאליק