- ביה' פרק ט מוזכר איש לבוש בדים אשר קסת ( פס' יא ) או קסת הסופר ( פסי ב'ג ) במתניו . ועוד מונה המקרא מציודו של הסופר את תער הסופר ( ירי לו'כג ) שבעזרתו היה מחדד את עטיו או חותך את הגליונות . המלה קסת לקוחה מן המצרים גסת ( gsti ) שהיא השם של לוח השחיקה של סממני הדיו' ואילו במקרא כנראה הורחבה ההוראה על כל ציודו של הסופר . ואכן' אין ספק שלא רק השם נשאל מן המצרית אלא אף הציוד הבסיסי כולו של הסופר המקראי היה דומה לזה של הסופר המצרי ' שכן בארץ ישראל ובמצרים נהגה בעיקר שיטת הכתב בדיו על פאפירוס' או על חרסים' כנגד כתב היתדות שהיה רווח במי םופוטמיה ( אף על פי שגם בסוריה ובארץ ישראל כתבו בכתב היתדות על לוחות חומר' ובאוגרית' אף נהג כתב יתדות אלפביתי : וע"ע כתב' כתיבה . ( אמנם בארץ ישראל לא שרדו כלי כתיבה מימי המקרא' חוץ משברים של מכסה שנהב של ק למר מימי רעמסס ג' שנמצא במגידו' אולם ניתן ללמוד על ציודו של הסופר מן התבליט המיוחס לבררכב מלך שמאל ( מחציתה השנייה של מאה חי לפסה"נ ' ( שבו מתואר סופר המל ך המחזיק קסת בידו ( ראה כרך ה' טורים . ( 1016-1015
אל הספר