- זוג הלשונות הרגיל במקרא לציון שתי עונות השנה' כלומר : העונה החמה והיבשה' ימות החמה והעונה הקרה והגשומה' ימות הגשמים . עיין זכי יד'ח ; תה' עד'יז ; והשווה עמי ג' טו . מסתבר ששני הפעלים קו"ץ וחר"ף מציינים בצירופם את השנה בכללותה' בכתוב : וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף ( יש' יח'ו . ( בברי ח'כב מצינו שלושה צמדים נרדפים' המגדירים את שתי עונות השנה : זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף . אמנם בגמרא מנו בכתוב זה שש עונות : חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע ; חצי כסלו טבת וחצי שבט חורף , וכוי ( ב"מ קו' ע"ב ' ( אבל אין זה אלא דרוש לצורך הלכה . עיקר טעמו של קיץ הוא תאנים שנל קטו' עונת אסיף התאנים ( שמ"ב טז'א ; יש' כח'ד ; עמ' ח'ב ; ועוד . ( ההוהאה הורחבה לכלל ימות החמה' ובמשמעות זו משמש קיץ גם בכתובים שאין החורף בא לעומתו ( תה' לב'ד , מש' ל'כה . ( לקיץ במשמעו המצומצם ( אסיף תאנים ) קודם קציר החטים' ומכאן הניב : עבר קציר כלה קיץ ( ירי ח'כ . ( גם הוראת המלה קציר הורחבה' והיא משמשת כשם נרדף לקיץ במשמעות ימות החמה ( ברי ח'כב ; משי ו'ח ; כו'א ; והשווה משי כ'ד . ( אבל בדרך כלל מכוון הקציר דווקא לעונה המ...
אל הספר