יחסים רגשיים־חברתיים ראשונים - שתי גישות תיאורטיות

בתרבויות שבהן הילד גדל במסגרת המשפחה הגרעינית , יחסי ילד הורה הם המסגרת הראשונה והמשמעותית ביותר שבתוכה הילד רוכש ומפתח את יכולתו הרגשית חברתית . למעשה , חלק הארי של הפסיכולוגיה במאה ה , 20 על כל זרמיה , עוסק בהשפעת ההורים על התפתחותו הרגשית והחברתית של הילד - החל מגישות פסיכואנליטיות וגישות של יחסי אובייקט וכלה בפסיכולוגיית האני , ובגישות התנהגותיות ואחרות . פרק זה , העוסק בהורים ובחוויות במשפחה , אינו מתיימר להביא כל מה שנכתב בספרות הענפה על נושא זה . בחרנו להתמקד בספרות המחקרית שהתפתחה בשנים האחרונות , בשני כיווני מחשבה : תיאוריית ההתקשרות ותיאוריות של למידה חברתית . כל אחת מהגישות מדגישה פנים שונות של השפעתם של יחסי ילד הורה על המשך התפתחותו הרגשית חברתית של הילד . מבחינה היסטורית , נקודות המוצא של שתי התיאוריות היו מאוד שונות , ושתיהן עברו שינויים רבים ב 50 השנים האחרונות . היום מחקרים רבים משלבים מושגים שנגזרו משתיהן . תיאוריית ההתקשרות טוענת שהקשר הרגשי המיוחד של הילד עם אמו בתחילת החיים , ובמיוחד בשנתיים הראשונות , הוא שקובע את המשך התפתחותו הרגשית והחברתית . על סמך הקשר האנ...  אל הספר