מדיניות המקרו הישראלית בעידן הגלובליזציה

תוכנית הייצוב בשנת 1985 העלתה מאוד את מודעות קברניטי המשק לכללי היציבות המקרו כלכלית . החל משנה זו נקבעו יעדים מתונים של גירעון תקציבי ואינפלציה , ואף החל מהלך של הורדת החוב הלאומי . בסוף שנות ה 80 ובתחילת שנות ה , 90 שוק ההון לא היה שחקן משמעותי בכלכלה הישראלית , משום שחלקו העיקרי היה מולאם . קופות הפנסיה החזיקו בעיקר אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה מבטיחות תשואה . כללי המיסוי יצרו העדפה משמעותית לאג"ח ממשלתי על פני אג"ח של פירמות , והשקעות של ישראלים בשווקי ההון בחו"ל סבלו מאפליית מיסוי כבדה , שצמצמה ביותר את הפעילות . משקיעי חוץ , במקביל , כמעט לא פעלו בשווקי ההון המקומיים . בהדרגה ובתהליך ממושך למדי , נפתח שוק ההון המקומי למשקיעים זרים , וישראלים הגדילו את השקעותיהם הפיננסיות בחו"ל . בשנת 2004 נפתחו השווקים לחלוטין , כאשר תנאי המיסוי בכל האפיקים השתוו , ויצרו שוק הון חופשי ומשוכלל למדי . מהלך נוסף שהופעל על ידי הממשלה היה ביטול כל ההעדפות של אפיק חיסכון אחד על משנהו , להוציא חיסכון פנסיוני . מדינת ישראל ביטלה בהדרגה את הפטורים על פיקדונות סגורים לשנתיים . לאחר מכן היא ביטלה את כל הקלו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד