הרעיון שהיופי מכונן על ידי סדר דיסקורסיבי מתבטא בדרכים שונות , ועיקרו באמונה שיופיים של הדברים יסודו בהתאמה לעיקרון ( חוק או תבנית ) המשותף להם . העיקרון המשותף אמור לאפשר חיזוי הדברים היפים , להסביר את כוח השפעתם , וליישב מחלוקות בדבר יופיו של אובייקט . מידת יופיו של אובייקט היא מידת התאמתו לעיקרון . אמונה זו מתבטאת בהעמדת היופי על יחסים מתמטיים , על פרופורציות מועדפות כגון חיתוך הזהב , או התאמה לתבניות תפיסה מולדות או תרבותיות . ביטוי לגישות אלה כבר מצאנו בהתיחסויות קדומות ליופי . בפיתוח הרעיון בדבר היסוד הדיסקורסיבי של היופי , והניסיון לבססו על מחקר אמפירי שיטתי , כבר החל באומגרטן שביקש לייסד את מדע האסתטיקה . כל התומכים ברעיון מדע האסתטיקה , תומכים במפורש או במובלע ברעיון שיופי הוא ביטוי לסדר דיסקורסיבי . סדר זה הוא מושא החקירה המדעית . הנחת היסוד של מדע האסתטיקה היא שחוויית היפה מכוונת על ידי חוקיות שטרם נודעה ומצפה לגילויה באמצעות מחקר אמפירי . הנחה זו כמוה כהנחה שביסוד תפיסת הטבע המסורתית וכינון מדעי הטבע השונים . באומגרטן , שהושפע בעניין זה ממשנתו של לייבניץ , האמין כי קיימים ח...
אל הספר