ההבנה הרווחת של מושגים אלה מושפעת בעיקר מהרציונליזם של המאה השבע עשרה . הרציונליסטים , שראו בתבונה האנושית את השתקפותה של התבונה האלוהית , האמינו כי התבונה היא שמאפשרת לנו להכיר את האמת כפי שהיא עבור הישות האלוהית ( או השכל האינסופי . ( אמנם התבונה האנושית מוגבלת בהיקפה וביכולתה להכיל נתונים ולעבדם , אך זוהי מגבלה טכנית שניתן להתגבר עליה ( גם אם לא באופן מוחלט ) באמצעות המתודה הנכונה . לייבניץ אף טען כי מה שאינו יכול להיות מובן , בלתי אפשרי שיתקיים . ברוח זו הבחינו הרציונליסטים בין הבנת היקום כפי שהוא באמת ( מנקודת ראותו של השכל האינסופי ) ובין מה שנתפס בחושים ובהרגשה מתוך יחס לאינטרסים האנושיים ולמצבו של האינדיבידואל . ההכרה השכלית היא שמאפשרת את ידיעת האובייקט ( הטבע , העולם ) כפי שהוא באמת , ולפיכך זו ההכרה האובייקטיבית והאמתית . התחושה והרגש הם מכונני הסובייקטיביות מפני שהם מדווחים על האופן שבו נתפסים הנתונים על ידי הסובייקט בזמן ובמקום נתונים . ההסתמכות על החושים היא אפוא מכשול בדרך אל ההכרה האלוהית . ואמנם נראה בעליל כי עדות החושים עשויה להטעות : הכפית בתוך כוס התה נראית שבורה בש...
אל הספר