אחת המגמות הדומיננטיות בפילוסופיה המערבית , המסתמנת מתחילת המאה העשרים , היא המגמה האנליטית . שם כללי זה מקיף עמדות נבדלות ולעתים מנוגדות ותחומי דיון מגוונים , אולם המכנה הכללי המשותף העיקרי הוא במקורות ההשפעה המרכזיים . עם מקורותיה הבולטים של מגמה זו נמנית הפילוסופיה הפוזיטיביסטית של החוג הווינאי שהציעה תנאי פתיחה ומאפיינים חדשים ( חדשים בהשוואה לתקופתם , אם כי בעלי שורשים בהגות קדומה יותר ) לדיון הפילוסופי . תנאי פתיחה אלה הכירו בשני ערכים בלבד : אמת ושקר . מה שנחשב בלתי ניתן לאימות באמצעות עובדות נמצא בלתי ראוי או בלתי ניתן לדיון . המנודים העיקריים היו כמתבקש המטאפיזיקה , האתיקה הנורמטיבית והאסתטיקה . אלה נותרו על במת הדיון הפילוסופי בעיקר בדיונים היסטוריים . כחלוף ההתלהבות הראשונית מהגדרת הראוי והבלתי ראוי לעיסוק הפילוסופי החלו תחומים אלה עושים דרכם חזרה לאט ובבטחה , כל תחום בדרכו ובקצבו שלו . תחום האסתטיקה היה האטי מכולם , אפשר משום שכנפיו היו קצרות משל האחרים מלכתחילה . התחייה שהייתה לאסתטיקה במאה השמונה עשרה והתשע עשרה לא היה בה כדי להעניק לתחום זה את כוח העמידה שהיה לתחומים בעל...
אל הספר