דומה כי המשפט ער לקושי הקיים בשפיטת אדם בשר ודם רק לפי מודלים של "ארם ראוי" ( העושה את הטוב בלבד , ( של "ארם משפטי" ( מי שלעולם אינו עובר על הקבוע בחוק ) או של "אדם אוניוורסלי" ( שאינו קיים ואינו חי בשום מקום ספציפי . ( אולי משום כך יצר המשפט מודל נוסף - "האדם , "הסביר שהוא המודל הקרוב ביותר לבני אדם בשר ודם . מודל אחרון זה מתיימר לבדוק עד כמה אדם בשר ודם מסוגל לעמוד בקריטריונים המשפטיים שנקבעו במשפט . ואכן , האיפיון המוחשי של "האדם הסביר" בולט לעין . בעוד שהמודלים האחרים קובעים מה לאלי כי בני אדם יהיו , או מה צריך שבני האדם יעשו , מודל הסבירות קובע מה ניתן לדרוש מבני האדם לאורו של הראוי . המודל של "האדם המשפטי" נבדל מן המודל של " האדם האידיאלי" בכך שהאדם המשפטי קרוב יותר למציאות המוחשית - בבחינת , אין גוזרין גזירה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה - אולם הפרגמטיות של האדם המשפטי אינה מבטלת את נקודת המוצא המשותפת של שני המודלים - עשיית "הראוי" - הטוב , הנכון או הנדרש . לעומת זאת , הגדרת "האדם הסביר" יוצאת מנקודת מוצא הכוללת גם את עשיית הרע או את הטעות . לפיכך , כאמור , בעוד שהאדם המ...
אל הספר