הגדרת האדם על פי הראוי מובילה אל אדם פיקטיווי , בו נוטלים חלק כל בני האדם . לפיכך נדרשנו לסוגיה בדבר מעשיותה של פיקציה ידועה מראש . "האדם הסביר" הוא פיקציה משפטית כזו , אבל לא רק הוא . קשה לראות כיצד יוכל אדם להתקיים ללא התרומה המעשית של כמה מן הפיקציות הידועות מראש . האדם הסביר הוא חבר ורע , למשל , של סרטי קולנוע ושל הילכות נימוס . הוא ופיקציות אחרות מאפשרים לאדם לדלג מעל למהמורות חשיבתיות , מצבים חסרי פשר , מכשולים שהאמת מרבה להעמיד , פער המתגלה לפעמים בין מה שצוין לעשות לבין מה שלאלי לעשות , פער בין שאיפה להגשמה וכדומה . כך מתאפשר לאדם להבין טוב יותר את מציאות חייו , ובעצם להיות בה מעשי ויעיל יותר . הפיקציה היא האמת שבחוסר האמת , היא ההזיה שבתוך המציאות והיא הקונקרטיות שבחוסר הקונקרטיות . מכל אלה עולה שאין פסול ביסוד הפיקטיווי של הגדרת האדם שלנו . מטבע הדברים , הרחבנו כאן בעיקר בסוגיית "האדם , "הסביר והניסיון ללכת בעקבותיו הוביל אותנו אל המימד הפיקטיווי של המשפט . גילינו כי אין במציאות "אדם סביר" על פי המובן המשפטי , וכי מדובר ביצור פיקטיווי . טענו שבמקרה הזה הפיקציה נקבעה על ידי בי...
אל הספר