נראה כי המשפט הישראלי אכן מתייחס לקיומה של הנטייה להפליית הזולת , ובשל כך חלקים מרכזיים של שיטת המשפט מושתתים על הצורך להסדיר את מערכות היחסים , הקשרים , הזכויות והחובות שבין אדם לבין זולתו . חלק הארי של המשפט נועד להסדרת היחסים שבין אדם לזולתו . כך לדוגמא , דיני העונשין מורים , בין היתר , שלא לשלוח יד ברכושו של הזולת ולא לפגוע בגופו . דיני הנזיקין מלמדים מתי חלה חובה של זהירות כלפי הזולת . דיני החוזים מדריכים באשר לאופן שבו יש לקשור חוזה עם הזולת ( בתום לב ) ומסדירים את מיכלול היחסיים החוזיים , ביניהם תוצאות של הפרת חוזה . דיני הקניין מבהירים באילו נסיבות רוכש אדם זכויות קנייניות שעל הזולת לכבדן . וכמובן - הדינים בדבר זכויות אדם , שהן עניין משפטי חשוב ומרכזי , מורים לנו אילו זכויות עומדות לנו ולזולתנו ומחייבות אותנו ואת זולתנו מכוח היותנו בני אדם . בהמשך נבהיר את הדברים באמצעות דוגמאות מפורטות מתוך התחיקה והפסיקה . אולם בשל גודש החומר הכרוך בנושא הדיון של הפרק , בחרנו להציג את הנושא ולהבהירו תוך התמקדות בכוונות כלפי הזולת , כפי שהן מופיעות במגילת העצמאות ובמטרות החינוך הממלכתי . סעיף ...
אל הספר