כפי שראינו , הגדרת האדם על דרך "הראוי" מתבססת במידה רבה על ערכים אוניוורסליים . לאמור - ערכים בסיסיים המצויים בכל התרבויות . למסקנה זו יש חשיבות חברתית . האדם הראוי בחברה אחת דומה מאוד לאדם הראוי בחברה אחרת . כך , לדוגמא , אין תרבות או חברה שאינן מתבססות על מובן זה או אחר של הערך "שיתוף פעולה" ( האדם הראוי הוא מי שמשתף פעולה עם הזולת . ( הטעם לכך הובהר בדיון שעוררנו בפרק הקודם . שיתוף הפעולה הוא בסיס הכרחי לקיומה ולהישרדותה לאורך זמן של כל תרבות ושל כל חברה . גישה זו , המגלה ביסודן של כל התרבויות ערכים דומים , מנוגדת במובן מה לנטייה של תרבויות שונות לראות עצמן נעלות מבחינה אנושית , משום דרך תפיסתן את מה שנראה להן בייחודן המוסרי . תרבויות אלו מאמינות שהגדרת האדם שלהן נעלה מן ההגדרות השונות המקובלות בתרבויות אחרות . על פניו , אפשר להבין את האתנוצנטריות הזאת לאור השוני הפרשני הקיים בין תרבויות ( שוני שגם בו דנו בפרק הקודם , ( אולם דומה כי יש לכך הסבר נוסף : הנטייה הטבעית להפלות את הזולת . דומה כי נטייה תרבותית זו מתבססת על נטייה טבעית של האדם להפלות לטובה את עצמו או את קבוצת ההשתייכות של...
אל הספר