את ההגדרות השונות של פסולי דין ושל קטינים אפשר לחלק לשתי קטיגוריות עיקריות : ( 1 הגדרה כוללנית , שאינה מתבססת על איבחון אישי ; ( 2 הגדרה המתבססת על איבחון אישי . הסוג הראשון כולל הגדרה אחת בלבד - זו של הקטינים . על פי הגדרה זו , כל מי שלא הגיע לגיל מסוים , הקבוע בחוק , אינו מסוגל לדאוג לעצמו ולכך יש השלכות מסוימות . הגדרה זו אדישה למצבם האישי של כל אלה שלא הגיעו לגיל האמור , ואין היא מבחינה בין אלה שלמרות גילם הנמוך מסוגלים לדאוג לעצמם , לבין אלה שבשל גילם הנמוך אכן אינם מסוגלים לכך . במובן זה , יש לאפיין הגדרה וו כהגדרה מיכנית . לעומת זאת , בקטיגוריה השנייה פסול דין מוגדר ככזה אך ורק לאחר שעבר בריקה אישית , הבוחנת באיזו מידה מתגלים בו האיפיונים של פםולי דין . כך , למשל , החוק קובע מה הם האיבחונים האישיים בתחום הנפש הפוסלים אדם מלהיות חבר בלשכת עורכי הדין : "אם הוכרז בפסק דין פסול דין מחמת מחלת נפש ... או אם החליטה הלשכה , על סמך תעודה של פסיכיאטר מחוזי , כי הוא אינו מסוגל מחמת מחלת נפש לדאוג . "לעניינו נראה שהאיבחון המיכני של הקטינים עלול לגרום עוול . שלילת החירות הנעשית על בסיסו איננ...
אל הספר