בפרק הקודם הגדרנו את המושג "אדם" באמצעות שני מושגים - " זכאות" ו"אחריות" - דרכם ראוי לתפוס כל אדם . בפרק זה נדון בבני אדם הנתפסים כמי שאינם מסוגלים ליטול על עצמם אחריות וכמי שאינם יודעים תמיד להשתמש בזכויותיהם לטובתם הם . הצורך בדיון משלים זה עולה לכאורה מן ההיסק הבא : אם אדם ניכר בזכויותיו ובחובותיו , ייתכן ששלילת זכויותיו ושיחרורו מחובותיו הם , בפועל , גם שלילת אנושיותו או הפחתה בעלת משקל במעמדו האנושי . כפי שראינו , ההגדרה של הכשרות המשפטית מספקת לנו גבולות ברורים של אדם - לידה ומוות - והשאלה בה נדון כאן היא , האם אלה הם גבולות ההגדרה היחידים . לעניין זה , יש לציין שהגבולות של הכשרות המשפטית אינם באים להבחין בין אדם לבין בעלי חיים אחרים , למשל , אלא בין אדם לבין : "מקורביו" בינו לבין מי שמסוגלים בפוטנציה להיוי ; אדם ( זרע , ביצית ועוברים בשלבי הריון שונים , ( או בינו לבין מי שכבר היו אדם ( מתים ;( השאלה שאנחנו מעוררים כאן היא - האם יש גבולות נוספים בין אדם לבין מקורביו אלה ? הבסיס לשאלה זו הוא ההנחה הבאה : כיוון שהגדרנו את האדם על פי היותו ראוי לזכויות ולחובות , הרי כביכול מי שנשלל...
אל הספר