נקדיש הערה זו לסילוקה של מה שיכולה להיראות כאבן נגף , שיש אולי מי שהיה מקשה עליו להמשיך לתור עמנו אחר גבולות האדם . במהלך פרק זה זנחנו את הניסיונות למצוא תכונות המצויות בכל אדם , ואימצנו הגדרה שביסודה דרך התפיסה של הבריות את האדם . לכאורה נראה על כן , כי על פי הגדרתנו מי שאינו נתפס כאדם , בין בעיניו של בודד ובין בעיניו של ציבור בני אדם - אינו אדם , אף שהוא נראה אדם ונוהג כאדם . נציין מיד כי הגדרת האדם שהוצגה על ידנו בפרק זה אינה סובלת מסקנה מעין זו , הנובעת מטעות חשיבתית שיש להיזהר שלא להיקלע אליה . כפי שטענו בפתח הדברים , המשפט יוצא מתוך מעין חזקה סמויה , על פיה יודעים הכול מיהו אדם , ולכן אין הוא מגדיר את האדם הגדרה של ממש , אלא קובע מה כלול במושג , "אדם" בנוסף למה שהכול יודעים 54 ( למשל , תאגיד וחבר בני אדם ) ולמה כשר אדם ( לזכויות ולחובות . ( אימצנו חזקה סמויה זו , והקמנו על יסודה את שיטת הדיון שלנו : כיוון שהכול יודעים מי הוא אדם , יש לחפש את הגדרת האדם במה שהכול יודעים . כך הגענו בסופו של דבר למסקנה פילוסופית במהותה , שהגדרת האדם מצויה בדרך בה אנו תופסים בני אדם , ולא במה שאנחנו ...
אל הספר