מאז ומתמיד התקשה האדם להשלים עם סופיותו של המוות . אורפיאוס , היורד אל השאול כדי לגאול מתוכה את אהובתו אורידיקה , מבקש ליישם משאת נפש כלל אנושית . במהלך הדורות והתרבויות , מנסה האדם את כוחו נגד המוות באמצעות רעיונות אמונות כגון העולם הבא , אחרית הימים , גלגול נשמות , רוחות מתים והקפאת גוויות . בכל הרעיונות האלה , המוות נתפס כמצב זמני , או כנקודת מעבר מצורת חיים אחת לשנייה . ארעיותו של המוות באה לידי ביטוי , למשל , במנהגי קבורה שונים , כגון קבורת המת בתנוחה עוברית , ללמדך שהקבורה היא השרשה ברחם האדמה לקראת לירה מחדש , או קבירת מתים ביחד עם רכושם , כדי להקל עליהם בדרכם כמתים . המוות כנקודת מעבר בא לידי ביטוי , למשל , בתפיסת העולם הבא כגמול על ההתנהגות בעולם הזה . מאבקו של האדם המודרני בסופיותו של המוות הוא פחות פולקלורליסטי ופחות פומבי , אך עדיין קיים , והשאלה היא עד כמה מושפע המשפט מסירובו של האדם להשלים עם הרגע האחרון של חייו . שני מנהגים מקדמת דנא , המעוגנים גם בדברי חקיקה , רומזים כי ייתכן שאדם ממשיך להתקיים עבורנו גם לאחר מותו , ובתור שכוה הוא זכאי לזכויות . כוונתנו למנהגי קבורה ולכ...
אל הספר