הגדרת רגע המוות אינה מעוררת כיום מחלוקת רבה . בזמנו , היה מקובל לראות בהפסקת הפעילות של הלב והריאות את רגע המוות , אלא שבנסיבות מסוימות ובתוך פרק זמן קצר , מצב זה הוא הפיך . היום ניתן לחדש , באמצעים רפואיים , את התיפקוד הספונטני של לב וריאות שנדמו זה עתה . לעומת זאת , הפסקת פעילותו של המוח , שדקות ספורות לאחריה חדלה גם פעילותם של הלב ושל הריאות , היא בלתי הפיכה . יתרה מכך , בעוד שניתן באמצעים מלאכותיים להחזיק אדם בחיים גם כאשר מערכת הדם או מערכת הנשימה שלו אינן מסוגלות לתפקד באופן ספונטני , אין אמצעי דומה המסוגל להחליף מערכת עצבים שכשלה . גישה ביולוגית זו הולכת בד בבד עם התפיסה המקובלת לגבי ההבחנה בין אדם לבין בעלי חיים אחרים . האדם נתפס כחיה מדברת , חושבת , בעלת תודעה ובעלת יכולת לראות דברים שאינם קיימים או שלא היו קיימים עד כה ; כל אותן תכונות מיוחסות לפעילות הביולוגית המתרחשת בתוך ובאמצעות מוח האדם . לכן קריסתו הביולוגית של המוח היא גם סוף פסוק לאותן תכונות ייחודיות . במובן זה , האדם מאבד את צלמו האנושי ואת ייחודו 55 בטבע כבר ברגע הראשון למותו . בישראל אירע המקרה הבא : אדם השליך את ...
אל הספר