לכאורה , ההבדל בץ שתי הגישות הוא הבדל סמנטי בלבד . אליבא דשתי הגישות יש להבחין בין נושאים שבית המשפט דן בהם לבין נושאים שבית המשפט אינו דן בהם , אלא שעל פי הגישה האחת הבחנה זו היא עניין להחלטתו של בית המשפט , בעוד שעל פי האחרת עניין זה אינו נתון אך ורק להחלטתו של בית המשפט . בנוסף , תיתכן התאמה בין הנושאים שהשופט ברק חושב שאין עליו להימנע מלדון בהם , לבין הנושאים שהשופט אלון רואה עצמו מוגבל לדון בהם , מעצם השיטה המשפטית . הוויכוח יכול , אם כן , להתמקד במקור ההבחנה בין הנושאים השונים , ולא בנושאים עצמם . אמנם יש להניח שגישה הדוגלת ב"כוליות המשפט" נוטה לראות יותר נושאים כשפיטים בהשוואה לגישה הדוגלת ב"חלקיות , "המשפט אולם נטייה זו איננה נובעת בהכרח מעצם הגישה . נוכל לשוות בנפשנו שופט , הדוגל מצד אחד ב"חלקיות ''המשפט ומצד שני בשפיטותם של נושאים רבים , בדומה לשופט הדוגל ב"כוליות . "המשפט התחושה ברבר ההבדל הסמנטי לכאורה בין שתי הגישות תגבר , אם נזכור כי הגישה של "כוליות המשפט" רואה את המשפט כמטריית על הפרושה על כל פעולות האדם , ובהן אף פעולות שאין למשפט עניין לדון בהן מעבר למתן היתר גורף לקי...
אל הספר