בפרק זה אנו מבקשים לעסוק בתיאוריה ובאיפיונה של המציאות המשפטית . המציאות המשפטית היא מציאות נורמטיווית , המבקשת ליישם מצב חברתי רצוי באמצעות שני אמצעים עיקריים - חקיקה ופסיקה - כאשר הפסיקה היא פרשנותם של דברי החקיקה , לאור מצבים מצויים מזדמנים . כפי שנראה בהמשך , המציאות המשפטית איננה המציאות הנורמטיווית היחידה המבקשת ליישם מצב חברתי רצוי , אך להבדיל מן האחרות ( למשל , המציאות המוסרית והמציאות הדתית , ( המתמקדות , "אידיאלי"ב המציאות המשפטית מתמקד ב"אידיאלי . "האפשרי בעוד שהדת והמוסר מציבים לפני בני האדם מודלים אידיאליים חסרי גמישות , לאמור , ערכים שנקבעים בעיקר על פי הטוב שבהם , ולאו דווקא על פי יכולתו של האדם ליישמם ( ערכים שאינם מותנים ביכולתו של האדם לציית להם , אלא מותנים במידת הטוב שבהם ' , ( המשפט נוטל רן המודלים הללו רק אותן דרישות שסביר להציבן לפני האדם , כלומר / 7 - ציווים וצווים שביכולתו של האדם להיענות להם . המציאות המשפטית היא איפוא מערכת של מודלים גמישים , המעדכנים עצמם על פי סבירותם כלפי האדם . במובן זה , המציאות המשפטית משלבת את האידיאלי עם האפשרי . כפועל יוצא , המציאות ...
אל הספר