18 בן עזאי , שבתורתו ההומניסטית כבר נתקלנו ' , הורה לאמור : "אל תהי בז לכל אדם ... שאין לך אדם שאין לו . "שעה טבע האנוש הוא לבוז לאדם שאין מייחסים לו ערך - אם באשר נמנה עם העלובים והעשוקים שאין להם פתחון פה , ואם באשר טיפש הוא או שוטה או פושע , ואם משום שרואים בו אויב . שלא לבוז לשום אדם , נוגד לכאורה את המתבקש מדירוג כני האדם לפי מידותיהם , צורותיהם , כישוריהם ודעותיהם . אבל אץ לך אדם שאין לו שעה : איש אינו יכול לדעת מה יולד יום . האדם הבזוי היום , יכול ויהא המכובד מחר ; אדם שאיש לא שמע עוד את שמו , עשוי בן לילה להיות מפורסם . על כן פירשו המפרשים את המימרא הזאת פירוש תועלתני מובהק : בלשון רש"י , "אין לך אדם קל שבעולם שאין לו שעה שאתה צריך לו לשום דבר וייפרע ; "ממך או בלשון הרמב"ם , "אי אפשר שלא יהיה לכל אדם עת שיוכל להזיק או ; "להועיל או בלשון רבי מנחם המאירי : "אפילו בפחות שבפחותים לא תקל שנאתו עליך , שאין לך ארם שאין לו שעה . שמא עומדת לו בזה הפעם להזיקך או ' . "להועילך אבל אולי ניתן לפרש את המאמר גם על הצר המוסרי : אין אדם שאין לו שעה , ואין אתה יודע שעתו - שמא שעתו דווקא ברגע זה ...
אל הספר