הפילוסוף הגרמני שופנהאואר אמר פעם , כי רופא רואה באדם את חולשתו , משפטן את רשעותו , ותיאולוג את טיפשותו . רק הפילוסוף רואה אותו לפי מה שהוא , לפי מה שיש לו , ולפי מה שהוא נראה בעיני אחרים . הצד השווה לרופאים , משפטנים ותיאולוגים הוא הגישה המיזנטרופית אליהם - כאילו מבחינתם תכונות אדם הראויות לתשומת לב הן השליליות בלבד . ואמנם בתוקף תפקודם ועיסוקם המיוחדים רואים הם את האדם - קודם כול - כאובייקט לטיפולם : הרפואה באה לעולם , כאשר בני האדם נחלים ונחבלים ונחלשים ; המשפט בא לעולם , באשר בני אדם כה רבים זקוקים לסעד או ראויים לסנקציות ; והתיאולוגיה באה לעולם להדגיש אפסיותם של בני אדם לעומת גדולתו של בוראם . אין לנו כאן עניין ישיר עם רופאים ומחלות - ענייננו במשפט ובתיאולוגיה ובפילוסופיה : ובהלכה ובאגדה שלנו יש ויש משלושתם . הן רואות את האדם ברשעותו ובטיפשותו - בין כעומד בפני עצמו , ובין כעומד לפני בוראו ; אך הן מסתכלות באדם גם לפי מה שהוא , ולפי מה שיש לו , ולפי מה שהוא נראה בעיני אחרים . על הלכה ואגדה בנושא האדם ניתן לומר , הפוך בהן והפוך בהן - שהכול בהן '; ואין נפקא מינא לענייננו שהתמונה המתקב...
אל הספר