-דין העגלה הערופה ( דב' כא'א ט ) מצווה על טקס כפרה אם נמצא איש חלל בשדה ולא נודע מיהו הרוצח . אז יש לקבוע על ידי מדידה מהי העיר הקרובה ביותר למקום הרצח ואנשי עיר זו חייבים בטקס המורכב משני חלקים : א ) עריפת עגלה אשר לא עובד בה ואשר לא משכה בעול ; ב ) רחיצת ידיהם' והכרזה שידיהם לא שפכו את הדם הזה ועיניהם לא ראו' ובקשה מה' שיכפר לעמו . מקום טקס זה הוא נחל איתן אשר לא ייעבד בו ולא ייזרע' ואינו אפוא המקום שבו נמצא החלל . מסתבר שדין זה יש בו משום השלמה לדיני הרצח' העוסקים בעונש הרוצח הנודע . הרצח הוא לא רק פגיעה בנרצח ובמשפחתו בלבד' אלא גם מעשה של החנפת הארץ הטעון כפרה' כדי שלא יעלה חרון אף . 'ה גואל הדם הנוקם נקמת דס הנרצח מכפר אפוא במעשהו גם על הארץ . לפיכך מובן שיש צורך בטקס מיוחד' אם הרוצח לא נודע . המקרא גוזר על טקס כזה רק אם החלל נמצא בשדה . ומן הסתם כוונתו לכך שנמצא במרחק ניכר מן העיר וקביעת העיר הקרובה ביותר מצריכה מדידה . אבל ניתן לשער שברור היה כי עיר שבתוכה נמצא חלל חייבת בטקס העגלה הערופה' ולכן לא הזכיר המקרא בפירוש אלא אותו מקרה בלבד שאחריות העיר לעריכת הטקס מוטלת בספק ומצריכה ...
אל הספר