סמגר־נבו.

— ע"ע נרגל שראצר . את ידו על יהושע בשעה שעשאו מנהיג במקומו ( במ' כז' יח כג ; דב' לד'ט . 2 ;( בטקס שבו הוכנסו הלויים לעבודתם' סמכו בני ישראל את ידיהם על הלויים ( במ' ח' י ) ותלויים על פרים שהוקרבו ( שם' פס' יב . 3 ;( כשהוצא להורג מקלל שם ה' ' סמכו שומעי הקללה את ידיהם על המקלל ( וי' כד' יד . ( כיוצא בזה שימשה הסמיכה סימן עדות במעשה שושנה ( מן התוספות לדניאל שבספרים החיצונים ' ( פס' לה ; . 4 הכהן הגדול חייב לסמוך את ידיו על השעיר המשתלח ( וי' טז'כא . 5 ;( בקרבנות נאמרה הסמיכה במפורש : ( א ) בעולת פר של יחיד ( וי' א'ד ;( ( ב ) כזבח השלמים לכל סוגיו ( וי' ג'ב'ח' יג ;( ( ג ) בחטאת לכל סוגיה ( וי' ד'ד'טו'כד'כט'לג . ( כן אמורה הסמיכה בכל הקרבנות שבטקסי המילואים' הנעשים כעולות' כחטאות או כקרבנות מילואים מיוחדים ( שמ' כט'י ' טו'יט ; וי' ח'יד'יח'כב ;( וכן בטקסים שהם מעין טקסי מילואים ( במ' ח'יב ; דה"ב כט'כג . ( הסמיכה אינה אמורה בקרבן אשם ( וי' פרק ה ) ובעולות התמיד ( תמידים ומוספים ; במ' פרק כח . ( אמנם אפשר שהסמיכה נהגה גם בקרבנות שלא הוזכרה בהם במפורש' לפי שלא פירטו כל הכתובים את כל מעשי הקר...  אל הספר
מוסד ביאליק