מרור.

- בתיאור עריכת זבח הפסח ( שמי יב'ח ) נאמר : מצות על מרורים יאכלוהו . השבעים תרגמו במלה , niKpic ; שפירושה : דבר מר' והיא מציינת' כמלה העברית , ירק מאכל . v-, 7 מציינת את מין הירק' ומתרגמת , Lactucae agrestes היינו חסא של שדה . במשנה ( פסחי ב 'ו ) נמנו הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מרור : חזרת' עולשין' תמכא' חרחבינא ומרור . בגמרא ( פסחי לט'א ) הובאו כמה ברייתות המונות חמישה מיני מרור' ומתוכן מתברר שלא היתה בידי התנאים מסורת אחידה וברורה בזיהוי המינים הללו . אבל רוב המסורות מונות את החזרת ואת העולשין' והם נתפרשו בגמרא שם : חזרת—חסא' עולשין—הינדבי . בשמות ארמיים אלו מכונים גם מינים של ירק מאכל בערבית של ימינו' וקל לזהותם : החסא היא Lactuca Sativa וההנדבי היא Endive ( לפי דלמן . ( Cichorium Intybus כן בא בגמרא שם כלל' הקובע את הצד השווה כמיני הירק הנחשבים למרור : ירק מר' יש לו שרף ופניו מכסיפין . התכונה האופיינית של המרור הוא אפוא השרף , כלומר המיץ הלבן והמריר שבתוכו הנותן לו את טעמו . גם השומרונים מקיימים את המצוה של אכילת מרור בכמה מינים של חסא' המכונים אצלם מרור . לדעת עמנואל לוו ...  אל הספר