—השם מצוה והשמות הנרדפים לו מורים במקרא על כל החיובים' בין דתיים ובין חילוניים . אין בלשון המקרא ביטוי לאותו הבדל שהבדילו הרומאים בין "? ius . fas המושג "מצוה" נבדל מ"תורה" מבחינת אופיו המעשי בלבד' ומ"חוק" הוא נבדל רק באופיו הרצוני . בייחוד מציין המושג "מצוה" את החיובים הנגזרים על ידי האלהים' אף שגם דרישות ההורים או תיקוני כיתות ( ירי לה יד ) נקראים בשם זה . להלן תתואר תפיסת החיובים ' האלה' בלא הבדל אם נוסחו בלשון "מצוה" או בכינויים נרדפים ( כגון תורה' חוק' משפט' עדות ' ( ונעמוד לא רק על התוכן הרעיוני של מושג המצוה' אלא גם על ההרגשות וההחלטות שהמצוות מעוררות' לפי תפיסת המקרא' בלבם של המקיימים אותן . עניין זה חשוב ביותר' מפני שרבים מבין החוקרים סמכו למעשה' ביודעין ובלא יודעין' לא על הכינויים העבריים של המצוה אלא על תרגומיהם ותרגומי תרגומיהם ועל המשמעויות המתלוות להם בלועזית . בייחוד זיהו את השם "מצוה" עם המושג היווני נומוס' שמצאו בתרגום השבעים ובספרי הברית החדשה . נא ] היקף מצוות התורה . — לדעת קאסוטו' בתקופת בית ראשון מקורות המשפט הרשמי היו החוקים החילוניים של השלטונות והנוהג המקובל'...
אל הספר