מה עושה המתרגם כאשר הוא מסתודד בחדרו עם יצירה ספרותית ? כיצד מתרחשת המטאמורפוזה של הרקת יצירה מתרבות אחת לאחרת , מעולם דימויים והקשרים אחד אל אחר , ובכל זאת שיעמוד טעמה בה וריחה לא יימרי שאלות אלה נשאלות לא רק על ידי קוראים , אלא הן נידונות גם במפגשים מקצועיים . אבל התשובות שניתנות במפגשים אלה חושפות בדרךכלל נטיה טכנית לתרגום . הדרישה , כי המתרגם יקרא את היצירה כולה תחילה , ויגבש לו , קודם שהתחיל לעבוד , קונצפציה על אופי התרגום שהוא עומד לעשות - היא אקסיומאטית כמעט . הדיונים נסבים על רובדי השפה , על קשיים לקסיקאליים , על שמירת מקצב אופייני . האמנם צריך מלכתחילה להקפיד שהעברית תבצבץ , שמקצבה יישמר ? האמנם הכרחי להביא הערות שוליים כדי להבהיר כמה מושגי יסוד לקורא הזר ? המתרגם שאין דעתו נוחה מגישה זו , על אף הצלחותיה , ימצא לחוסר הנחת שלו חיזוק אצל וילהלם דילתי , ( 1911-1833 , Dilthey ) אשר גרס שאין השקפת עולם או תפיסה ערכית שתקפותה כללית . כמובן שאינני מזכירה את דילתי באקראי , אלא ברצוני לטעון , לטובת מה שאבנה "נישה אמפאתית לתרגום" התואמת את דברי דילתי , כי את רוח הדברים אפשר לתפוס ולהבי...
אל הספר