הפיזיולוג הצרפתי המפורסם של המאה ה , 19 קלוד ברנאר ( שכבר הזכרנו בפרק הראשון , ( לא השתמש בשום אמצעים אנסתטיים או אנלגטיים בניסוייו בבעלי חיים . הוא גרס , שזאת השיטה ההולמת את המדען , ולכן אינו מוכן לדון בסוגיה זו , אלא עם מדענים השותפים לדעתו ( ראה המבוא של ספרו , Medicine Studyof Experimental מובא על ידי . 28 , 1983 , Midgley על קלוד ברנאר ראה גם רוש , 169 , 1991 . ( 193 אולם מבחינה מוסרית אי אפשר להתעלם מסבל , הנגרם לחיות בעת ניסויים , ומן הדין להעריך את מידת הסבל , כשאין מנוס ממנו , בהשוואה לערך ולתועלת המוכחים של המחקר , המושגים על ידו . כפי שאמרה מרי מידג'ליי : 'כמה מדענים עלולים להיות ברוטליים , אבל אין זה הופך ברוטליות למדעית' . ( 1978 . 225 Midlgley , ) אין זה מקרה , כי העבודה במעבדות נעשית במידה רבה של חשאיות , וכניסת מבקרים אליהן בדרך כלל אסורה . כאשר אנו נתקלים במקרה של התאכזרות לבעל חיים מסוים אחד - למשל עגלון , המרביץ לסוסו בשוט ללא רחמים — הדבר מעורר בנו שאט נפש , אולם כאשר מתאכזרים לבעלי חיים דנים בניסויים , אנו לרוב נשארים אדישים . מאסון ומקארתי מספרים בספרם כשפיל...
אל הספר