בדיונים על בעיית הרגשות של בעלי חיים מצאנו כעין דבר והיפוכו . מצד אחד ניסו רוב ההוגים בעבר והמדענים בהווה להגן על ההנחה של 'מותר האדם מן הבהמה' על ידי שלילת תודעה , תודעה עצמית , חשיבה ורגשות מבעלי חיים . אחת הטענות הנפוצות להגנתה היתה , כי רק האדם מסוגל לחשוב על המוות - המוות בכלל ומותו שלו . מישל מונטיין היה אחר הפילוסופים הראשונים בעת החדשה , שהקדיש מחשבה רבה למוות ולמיתה . גם כאשר כתב שפינוזה , כי 'אין לך דבר שהאדם החופשי ממעט לחשוב בו כמו המוות , וחכמתו איננה התבוננות במוות , אלא התבוננות בחיים' ( שפינוזה , , 1967 חלק ד , משפט ס'ז , רפט , ( דיבר על האדם בלבד . והחרה החזיק אחריו רוסו : 'בעל חיים לא יידע לעולם מה זה למות , והכרת המוות ואימתו היה אחד ההישגים הראשונים של האדם בהתרחקו ממצבו החייתי' " . ( 1986 , 160 Rousseau . ) כאמור , הסיפורים על בתי קברות של פילים , שאליהם הם הולכים בהתקרב מותם , הן מעשיות פרי הדמיון האנושי . גם הסברה , כי גיריות נוהגות לקבור את מתיהן , איננה אלא מיתוס , הנובע אולי מן העובדה , שנצפו גיריות , שלפעמים משכו גיריות מתות ממקום למקום ( אף על פי שגם בקשר ל...
אל הספר