דימויי העיירה ביצירת ברדיצ'בסקי פרספקטיבה תלת־לשונית

אבנר הולצמן באחד מימי הקיץ של שנת 1901 נכנסה עגלת נוסעים אל רחובה הראשי של העיירה האוקראינית הקטנה דובובה , השוכנת כעשרים קילומטרים מדרום מערב לאומן . בתוכה ישב הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי , ועמו ארוסתו הצעירה רחל רמברג , שאותה היה עתיד לשאת לאישה באביב הבא . כחמש עשרה שנה חלפו מאז עזב ברדיצ'בסקי את עיר ילדותו ונעוריו . כאשר עזב אותה ב 1886 היה עדיין בחור ישיבה העושה את צעדיו המהססים הראשונים אל עולם הדעת והתרבות שמחוץ לתחומי החברה היהודית המסורתית . עתה , בשובו , כבר נודע כדמות מפתח בספרות העברית החדשה , מנהיג רוחני כובש ומסעיר , המטיף ל"שינוי ערכין" בישראל ולבנייתה של התרבות העברית מתוך זיקה הדוקה לערכי תרבות אירופה . מדוע חזר ברדיצ'בסקי לדובובה ? לכאורה התשובה פשוטה , ורחל עצמה העידה עליה בזיכרונותיה . לדבריה , ברדיצ'בסקי נימק באוזניה את הדבר בגעגועיו אל אביו וברצונו לראות שוב את המחוזות ששימשו חומר גלם עיקרי לסיפוריו , ולהראות לה את סביבת גידולו , שהיתה כה שונה מן הסביבה העירונית המודרנית שבתוכה צמחה היא . אך היה טעם נוסף , כמוס , לתשוקתו זו , ועליו אפשר ללמוד מסיפורו , "מחנים" שנכ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן