ד. על התפילה בכוונות

הדיון שלעיל מוליך אותנו אל הוויכוח הידוע אודות התפילה בכוונות האר”י בחוגי החסידים . נושא זה נדון לא מעט בספרות המחקר , ועלינו לדון ביחסו של רצ”ה לעניין זה . נראה שיש הסכמה רחבה במחקר על דחייתה של תורת הכוונות הלוריאניות מן הפרקטיקה של התפילה . בין ראשי הדוברים במחקר אנו מוצאים את יוסף וייס , אשר מפקפק אם אפילו הבעש”ט התפלל על פי כוונות האר”י , וברי לו שהחל מן המגיד ממזריטש לא ערכו החסידים את תפילתם על פי כוונות האר”י , וודאי שר’ אלימלך מליז’נסק ותלמידיו לא עשו כן . לדעתו , אידיאל התפילה על פי כוונות האר”י הוחלף באידיאל הדבקות , אשר חייב התמקדות בתוכן התפילה ולא בכוונותיה . גם רבקה ש”ץ-אופנהיימר טוענת שהחל מימי המגיד ממזריטש נטשה החסידות את התפילה על פי הכוונות . בדיונה בדרכו של רצ”ה ביחס לכוונות האר”י , כמשתקף בספרו פרי קודש הלולים , מסיקה ש”ץ-אופנהיימר שהמטרה העיקרית של המתפלל לפי רצ”ה הינה להגיע לדבקות , ותורת הכוונות היא אך אמצעי לכך , כשם שהיחודים של “ מני פרחיא” משמשים , לדעתה , לאותה מטרה . היא אף משערת שתורת הכוונות היא אך תחליף משני לתורת הדבקות , תחליף שנועד למי שאיננו יכול למ...  אל הספר