כל עוד אין רואים בצלילים אלא את הזעזוע שהם מעוררים בעצבינו , לא יובנו עקרונותיה האמיתיים של המוזיקה וכוחה להשפיע על לבותינו . צלילי מלודיה אינם פועלים עלינו רק כצלילים אלא כסימנים של היפעלויותינו , של הרגשותינו ; כך הם מעוררים בנו את התגובות [ הנפשיות ] שהם מבטאים ואשר את דימוין אנחנו מזהים בצלילים . ניתן להבחין בקורטוב מן ההשפעה הזאת אפילו אצל בעלי חיים . נביחה של כלב גוררת נביחה של כלבים נוספים . אם חתולי שומע אותי מחקה יללת חתול , מיד הוא נעשה קשוב , חרד , נסער . אך מרגע שהוא מבחין שאני הוא המחקה את קולו של בן–מינו , הוא נרגע ונשאר יושב במנוחה . מנין הבדל הרושם הזה — שהלא אין הבדל כאן וכאן בזעזוע העצבים , והחתול עצמו הלך שולל [ בזיהוי ?[ אם ההשפעה הגדולה ביותר שיש לתחושותינו עלינו אין מקורה בסיבות נפשיות , מנין רגישותנו הר ָ• ה כל כך לרשמים שאינם אומרים דבר לברברים ? מדוע המרגשים שבלחנינו נשמעים כרעש סתמי באוזני בן האיים הקריביים ? הלא עצביו אינם בעלי טבע אחר משלנו , מדוע אפוא אין הם מזדעזעים באותו אופן , או מדוע אותם זעזועים משפיעים באופן חזק כל כך על אחדים וכה מעט על אחרים ? מזכיר...
אל הספר