XVIII. קדה שעירה (קנדול)

דהן נואר אלקנדול * : אלתמימי ; זה שמן פרחי עץ , הנקרא באלשאם אלקנדול והם עצים גדולים בעלי קוצים חדים המסודרים על גבעוליו , ב וענפיו [ נראים ] כמו קוצי אם ע'ילאן . [ הצמח ] צומח לרוב בהרי ירושלים והוא מוציא פרחים בחודש אדר בצבע צהוב , בצורה של ציפורים , ראשן וכנפיהן \ ודומים לפרחי עץ הנשר = ) שג'ר אלנשר ) הקרוי עץ הזהב = ) שג'ר אלד'הב . ( י ויש אשר מלקטים פרחים אלה מעציו ואוספים כמות גדולה ממה שאספו וליקטו . ויש אנשים המוסיפים עליהם שומשום קלוף שעמד בשמש על גבי אריגים גסים של שער . וכשהוא הולך ומתאדם בשמש , שוטחים בעדינות את פרחי אלקנדול כשהם רעננים על גבי גלימות פשתן , וזורים בולם מן השומשום החם כמות מסוימת , ומכסים בגלימות אחרוה ומניחים למשך יום אחד ולילה אחד , ובצהרי היום מנפים את השומשום מהפרחים . נואחר כך ] מחזירים לשמש כשהם פרוסים על גבי אריגי השער הגסים ומניחים בשמש בזמן הצהריים כדי שיתחממו ותתייבש הלחות שהצטברה בפרחים . ולאחר מכן שבים הפרחים ומתחדשים , ומפזרים עליהם [ שומשום ] על גבי הגלימות כפי שתואר , ומכסים בגלימה אחרת ומניחים למשך שאר היום והלילה , וכך עושים בהם שלוש או ארבע...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן