מזוזה.

— נא ] נזכרת במקרא כמה פעמים ( שמי יב'ז ; דב' ו' ט ; מל"א ו'לא ; ישי נז'ח ; יחי מג'ח ; ועוד ) במשמעות דפנות הפתח מזה ומזה' שבין הסף והמשקוף ; ובמקביל למזוזה בא פעם אחת במקרא גם המונח אמה ( אמות הספים' ישי ו'ד . ( ייתכן שיש לייחד את המונח אמה רק לאמות אבן שהיו מציבים משני עברי הפתח ( או שתיים שלוש אבנים ארוכות מכל צד' זו על גבי זו ;( והמונח מזוזה מיוחד לדפנות מלבן העץ של מסגרת הפתח ( השווה בייחוד את לשון הכתוב בשמי כא'ו' שבו המזוזה באה במקום הדלת ; וכן עניין המזוזות הרבועות והמחומשות שעשאן שלמה עצי שמן במקדשו ; מל"א ו'לא ' לג ; ז'ה ; והשווה יחי מא'כא ;( וקשה להכריע . על מקורה של המלה חלוקות הדעות . רוב המפרשים החדשים סבורים' שמקורה במלה האשורית מנזז' שפירושה מזוזה . גזירה זו יש בה קשיים' שאם כן היתה ראויה הזי"ן הראשונה לבוא דגושה לתשלום הנו"ן הנחה' וגם התנועה שלאחריה ראויה להיות אחרת . אף אפשר ששם זה נגזר משורש זיז או זוז ( על דרך מלונה ודומיה ' ( אלא שהמושג רחוק במקצת משורש זה . [ ב ] נראים הדברים שנהגו הקדמונים לסמן על יד המזוזה את שמו או את מלאכתו של השוכן בבית . כך' דרך משל' בגלוסקמ...  אל הספר
מוסד ביאליק