— נא ] המושג . — במקרא נקרא המדבר בכמה שמות : מדבר' שממה ( יש' סד'ט ; יר' יב'י ; ועוד ' ( ישימון ( דב' לב'י ; תה' עח'מ ; ועוד ' ( ציה ( יש' מא'יח ; הו' ב'ה ; ועוד ' ( ציון ( יש' כה'ה ; לב'ב . ( השם הכולל שבכל השמות הוא השם מדבר . עניינו של השם הזה מקום שאינו יפה ליישוב וגם שטח של מרעה בעל ; הוראה שנייה זו יסודה כנראה בשימוש השורש דבר בארמית : נהל צאן למרעה . השם מדבר מצוי בלשונות שמיות צפון מערביות ( עברית' אוגריתית' ארמית ועוד ) ובאכדית , madbaru ) כנראה מושאל מן השמית הצפונית מערבית . השם הרגיל למדבר באכדית הוא . (§ eru אבל אין בכלל השפות השמיות שם משותף לציון המדבר . הגבול שבין הארץ הנושבת לבין המדבר' בייחוד בין המדבר המזרחי ' אינו קבוע ועומד' אלא משתנה על ידי המלחמות שבין שבטי הנודדים העולים על היישוב לשסות את התבואה ובין בני היישוב המגינים על אדמתם m 1 ארץ ישראל' נא . ( 6 ' [ [ ב ] הערכת המדבר במקרא — . בכל מקום שהמדבר מוזכר במקרא מדובר בו כבמקום רע ( במ' כ'ה . ( אין בו עצי פרי ( שם' שם ) ולא זרע ( יר' ב'ב ' ( אבל יש בו חיות רעות ומזיקים' נחש שרף ועקרב ( דב' ח'טו . ( הוא ארץ שממה ...
אל הספר