— נא ] דגן שנטחן לקמח' עשאוהו בצק ונאפה . אין השם לחם' במשמעותו המצומצמת' חל על דגן שהוכן לאכילה בדרך אחרת' שכן הכתוב מבחין ( וי' כג'יד ; שמ"א כה'יח ) בין לחם' קלי ( ע"ע ) וכרמל ( עי'ע . ( מיני דגן תרבותיים הם עיקר מאכלו של האדם באגן הים התיכון ובארצות הסמוכות לו מן התקופה הניאוליתית ואילך . לחם' כלומר מאפה הדגן' לא היה חסר בשום ארוחה : מאכל העני היה לחם טבול בחומץ ( רות ב יד ;( הבשר של זבח החג ' היה נאכל על הלחם' כפי שאנו למדים מקרבן הפסח ( שמי יב'ח . ( לפיכך באה המלה לחם לעתים קרובות גם כציון לסעודה בכללה ( כגון ברי לז'כה ' ( או להורות על מאכלו של האדם בכלל . הוראה מורחבת זו ניכרת בכתובים שאינם מדברים כלל על אכילת דגן' כגון קללת שאול : ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ( שמ"א יד'כד ' ( וקללה זו חלה על יונתן ( ע"ע ) שטעם מעט דבש . בדומה לכך מכונה בשר הקרבן הנשרף על גבי המזבח לחם אשה להי ( ויי ג'יא ועוד-, . (
אל הספר