— נא ] המקרא מזכיר את הלידה לעתים קרובות' כיאה למאורע מרכזי בחיי האדם' ואין בו כל נטייה למעט עליה את הדיבור או להסתירה בלשון נקייה . וכיון שמעשה של יום יום אינו צריך תיאור' אין פרטיו של מעשה הלידה מסופרים במקרא' ואנו למדים עליהם רק מרמזים שבדרך אגב . כך אנו למדים מן הכתוב : ותכרע ותלד' בשמ"א ד' יט , שנשי ישראל נהגו ללדת כשהן כורעות או יושבות ; וכן רומזת לעניין זה הזכרת האבניים ( שמי א'טז . ( איוב בתלונתו ( איוב ג \ ב : ( מדוע קדמוני ברכים' מתכוון אולי לברכי אמו' או לברכיה של המיילדת שישבה ממול ליולדת וקיבלה את הוולד על ברכיה ; או לברכי האב' שהראה בדרך זו על הכרתו בילד ( טור סיני . ( הלידה בכריעה או בישיבה היתה נהוגה במצרים ובבבל וברומי וידועה היא גם במזרח התיכון של ימינו . סמוך למקדשים מצריים אחדים נמצא בניין מיוחד שקירותיו מקושטים בציורים של לידת אלים ומהם אפשר ללמוד כיצד נהגו ללדת בכריעה או בישיבה ; וכן מאלף מבחינה זו סימן הלידה שבכתב החרטומים והוא ציור אשה כורעת כשראשו וידיו של ולד נראים מתחת לשוקיה . לעתים היו עוזרותיה של הכורעת ללדת תומכות בה בשעת הלידה' וייתכן שלמעשה זה ניתנה גם ...
אל הספר