— עץ זה נזכר פעמיים במקרא : א ) יעקב עשה ממנו מקל בשעה שהיה רועה את צאן לבן ( בר' ל , לז ;( ב ) הוא אחד העצים שזבחו בני ישראל תחתם ( הוי ד' יג . ( רבים מן המפרשים זיהו את הלבנה עם , Popuius alba אבל אין סברתם נראית' שכן צמח תרבותי הוא' ולא היה בארץ בתקופת המקרא' ואף אין גידולו בתוך עצי החורש . Popuius alba אינו אלא הצפצפה הלבנה ( ועיי לקמן . ( נראה שיש לזהות את הלבנה עם , styrax officinaiis שהוא שיח או עץ קטן' והוא מצוי הרבה בארץ בחרשים . ענפיו הצעירים הם מקלות רכים' וקל לפצל את קליפתם ( ועיי ברי ל'לז . ( עליו דמויי ביצה הם' ירוקים בצדם העליון' וצדם התחתון שעיר ומלבין . פרחי הלבנה גדולים ולבנים' ודומים הם במקצת לפרחי ההדרים . כותרתו יש בה 8—5 אונות של עלים' ואבקניו 8 או יותר מזה . הדבורים נמשכות אל פרחיו של עץ זה על שום צבעם וצופם' והלבנה נחשב לצמח דבש משובח . בימי קדם הפיקו מגזעו בדרך פציעה שרף ריחני ' שהשתמשו בו לרפואה ולקטורת . פריו הכדורי והשעיר הוא מעין ענבה' הבוקעת לעת הבשלתה יש בו חומר רעל' והדייגים נוהגים להשתמש כפירות אלה כאמצעי פיתוי לדגים' האוכלים מהם ומתהממים .
אל הספר