א . ערב שבת והדלקת הנר בתל-ארזה , שכונת ילדותי , הייתה השבת נוחתת על צמרות הברושים באור שונה מאורה בשאר ערבי השבוע . בדרך קבע הייתי ניצבת על הגזוזטרה הצפונית שלנו ונועצת עיני בפסי האור הדוהים ונעלמים מאחורי גגות הבתים היורדים במורד השביל לסנהדריה . כאשר נסתלקו הזהרורים האחרונים של הלהבות האדומות מקצה הברושים - ידעתי כי שבת היא . אותן שנים , טרם דיברו אלי צלילי הרינה והתפילה אשר בקעו מבתי הכנסת הרבים שבכל חצר בשכונתנו , שעל גבול שכונת הבוכרים . הייתי רחוקה אז מן הידיעה שביום מן הימים אשקע רובי ככולי בין דפי התלמוד וספרות חכמינו ז " ל וארביץ תורתם ברבים . אז דיברו אלי קרני השמש האחרונות של ערב שבת והתענגתי על העמידה בשעות הערב לבדי על 140 פורסם בספר : " היום השביעי " - יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם , בעריכת מיריק גרזי ובארי צימרמן . " שיטים " - מכון החגים הקיבוצי - ידיעות אחרונות - ספרי חמד , . 2001 141 בירושלים של ילדותי לא הייתה בשימוש המילה " מרפסת . " כולנו היכרנו את הגזוזטרה , וכולנו אף עמדנו או ישבנו על הגזוזטראות . כשהגיעה ה " מרפסת " לעירנו , כבר הייתי ילדה גדולה . 142 אותו ...
אל הספר