1. יובל.

—כבש' איל . משמעות ראשונה זו של המלה נשמרה כנראה גם כמקרא בס' יהושע' בדיבורים : שופרות היובלים ; קרן היובל ( ו'ד'ה . ( התרגומים העתיקים ( חוץ מיונתן שתרגם : קרן דכריא ) לא תרגמו מלה זו והשמיטוה' אבל פרשני ימי הביניים והתרגומים המאוחרים הלכו בעקבותיו של תרגום יונתן . הוראת השם יובל נתרחבה והלכה עד שנעשה שם נרדף לשופר ( שמי יט'יג ) ומכאן יצא לשמש כינוי לשנת החמישים שאחרי שבע שבתות השנים ( שמיטות ' ( שבתחילתה' ביום הכיפורים' מעבירים במצוות התורה שופר תרועה ככל הארץ ( וי' כה'י . ( פרשני ימי הביניים מביאים את דברי רבי עקיבא : ... כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יוכלא ( ר"ה כו'א . ( אמת שאין אנו מוצאים בערבית הקלאסית שם זה בהוראה כזו' אבל בתעריף הקרבנות הפיניקי שנמצא בקרת חדשת ובמרסיליאה' נזכר יבל בין שאר בהמות הכשרות לקרבן . וע"ע איל' אילה ; . 2 יוכל ; צאן . תרגומים ופירושים , ועוד : סלושץ , אוצר 199 , 144 , א * ב  אל הספר
מוסד ביאליק