חלדה.

—אשת שלם wee שימר הבגדים ( מל"ב כב , יד ; דה"ב לד'כב , ( שישבה במשנה ( ע"ע ירושלים . ( הנביאה היחידה הנזכרת במקרא מתקופת המלכים . לאחר שנמצא ספר התורה שניבא על חרבן המדינה שלח יאשיהו המלך אל חולדה הנביאה את כהן הראש וכמה משרי המלוכה לדרוש את הי בעדו ובעד עמו ( מלי'ב כב'ח יג ; דה"ב לד'יח כא . ( הנביאה השיבה על שאלות המלך אחת אחת . בתשובתה האחת ניבאה שתבוא על העם הרעה הכתובה בספר ( מל"ב כב'טו יז ; דה"ב לד'כג כה ' ( ובתשובה השנייה הרגיעה את המלך שלא תבוא הפורענות בימיו ( מל"ב כב , יח כ ; דה"ב לד'כו כח . ( לכל אחת ואחת משתי תשובותיה של חולדה יש פתיחה מיוחדת , ומכאן שלפנינו פרשה מקוצרת' שלא נזכר בה במפורש סדר שאלותיה של המשלחת , ששאלה כנראה בראשונה על גורל העם , ולאחר שקיבלה את התשובה ומסרה אותה ליאשיהו , שבה ושאלה עוד על גורל המלך עצמו . נבואתה הראשונה של חולדה עניינה מרובה גם מבחינת מהלך רוחה הכללי וגם מבחינת פרטי דבריה האמורים על מהרת ההשקפה הדתית בלא שום רמז על המסיבות המדיניות של התקופה , שעמדה בסימן ירידת עצמתה של אשור והרחבת גבולותיה של מלכות יהודה . החרבן הממשמש ובא מתואר כאן כעונש ...  אל הספר
מוסד ביאליק