עד ראשית המאה הרביעית כבר עברו היחסים בין הנוצרים והיהודים שלבים רבים ונוצרה מעין מסורת בעניין זה . אם ננסה לנתח את דעתו של מנהיג כנסייה פלוני , שחי בשנת , 324 למשל' נוכל להבחין יחס מעורב , מורכב שכבות שכבות של דעות , המשקפות את כל ההיסטוריה הארוכה של שלוש מאות שנה . בראשונה היתה ההפרדה בין הנוצרים והיהודים הוראת שעה , שבאה לשם שמירה על הנוצרים מפני עירעור אמונתם ; אחר כך בא זכר ההתחרות ברכישת נפש הגויים , והיה אפוא הכרח להשתיק בכל מחיר את הגורם המרחיק נפשות מן הכנסייה . באותה דרגה התעורר גם זכר הוויכוח עם המתנגדים האליליים , ונתברר הצורך לשמור על היהודים כעדים לאמיתות המקרא , ששימש מכשיר חשוב כל כך בהפצת הנצרות . עלתה גם ההכרה כי היהודים יחזיקו מעמד עד יום הקץ , אך יום זר . אין לדחקו . יותר עמוק נשאר טבוע זכר המריבות הקשות במאה השנייה והשנאה ליהדות בשעת כירוד הנצרות ממנה . זכר זה הביא לנקיטת עמדה חדשה : אם היהודים נגזר עליהם לעמוד ולהתקיים , הרי חובתם של הנוצרים היא להקשות על קיומם עד גבול האפשרות . ועמוק עמוק מתחת לכל זה מהבהבת הדעה מימיו של ישו , כי למעשה אין כלל זכות קיום ליהדות ה...
אל הספר